|
כמו בכל תוכנית גמילה מסמים, ההצלחה משתנה מאדם לאדם.
|
|||
| מה מספרים בוגרי התוכנית | מה מספרות משפחות של בוגרי נרקונון | תשדירי שירות | |
סבתה של בוגרת נרקונון
סנדי ו.
הנכדה שלי היתה ילדה כזאת שמחה. היא היתה מלאת חיים ומאוד פופולארית. והתחלנו לשים לב לשינוי בה והיא נראתה עייפה כל הזמן. היא לא רצתה להשתתף במה שהמשפחה רצתה לעשות, שזה די טיפוסי לבני נוער. אבל את העייפות לא ממש הבנתי ואפילו אמרתי את זה לאימא שלה, "למה הילדה הזאת כל-כך עייפה? אני אישה זקנה ואני לא עייפה עד כדי כך". פשוט לא יכולתי להבין את זה.
היא החלה לקחת הרואין. בשלב מסוים אימא שלה התחילה להיות מודעת לזה. והיא לקחה אותה לרופא והרופא נתן לה מרשם למשהו כדי לנסות לעזור לה לעבור את זה, להתגבר על ההרואין. ובוקר אחד, היא עשתה, ובכן למעשה, זה היה בבוקר למחרת. היא החליטה שהתרופה תעבוד מהר יותר וטוב יותר אם היא תזריק אותה במקום לקחת אותה דרך הפה, כמו שהיא היתה צריכה. וזה כמעט הביא למותה.
באתי מיד. וכל היום היינו בטלפון ובאינטרנט ניסינו למצוא מקום שיעזור לה. ואחד המקומות שהתקשרנו אליהם היה נרקונון.
וזו היתה ההתחלה של כזה סיפור הצלחה, אתה לא יכול לתאר לעצמך.
הנכדה שלי הפכה לאדם שונה לגמרי ממה שהיא היתה כשהיא הגיעה לנרקונון. והיא פשוט הרגישה שמה שהיא רוצה זה לעזור לכולם, אתה יודע. זה פשוט נתן לה כל-כך הרבה.
זה פשוט אושר מוחלט. אין דרך אחרת לתאר את זה. אני מתכוונת, אתה אוהב את הנכדים שלך אבל אחרי שהם עברו משהו כמו זה והם בהחלט הגיעו לתחתית, והם מסוגלים לעלות בחזרה. היא נהדרת. היא ממש נהדרת.
