|
כמו בכל תוכנית גמילה מסמים, ההצלחה משתנה מאדם לאדם.
|
|||
| מה מספרים בוגרי התוכנית | מה מספרות משפחות של בוגרי נרקונון | תשדירי שירות | |
אמו של בוגר נרקונון
דונה ר.
זו היתה מעין הפתעה בהתחלה לגלות את זה כי אתה מגדל את הילד שלך להיות כמו שצריך, והיא הלכה לבית-ספר קתולי והיו לה חברים טובים והלכה לכנסייה. והיא הלכה ללויולה [קולג'] לשנה הראשונה שלה בקולג'. והיא רצתה דירה משלה.
ואז היא הרסה לגמרי את קריסמס. היא לא באה הביתה לערב קריסמס. היא בילתה אותו עם החבר שלה. ובקריסמס עצמו היא קפצה לעשר דקות. אני כאילו, "לאן הבת שלי הלכה? אנחנו לא עושים דברים ככה".
ולבסוף, לאחר שנה בערך, ראיתי את הזרועות שלה. ונשברתי, בכיתי, התחננתי. "לא, אימא, אני הולכת להפסיק. אני לא אעשה את זה יותר. זו רק תקופה", אתה יודע.
פשוט נפלתי על הברכיים שלי, בכיתי. אני פשוט, "מה עשית לעצמך?" פשוט לא יכולתי להאמין שהילדה שלי תעשה דבר כזה לעצמה.
לא הבנתי את זה. לא הבנתי את שינויי מצב הרוח. לא הבנתי את הכיעור.
פשוט לא יכולתי להתמודד עם זה. ואמרתי, "אנחנו חייבים למצוא מקום בשבילה".
התחברנו לאינטרנט ומצאנו מלא מספרי חינם שהובילו כמעט לשומקום. ואחד מהם הביא אותי לנרקונון.
אז הם קיבלו אותה והיא הלכה, ואני פשוט לא הפסקתי לבכות.
אבל כולם פה היו מאוד פתוחים. היתה לי גישה לאנני 24/7. אנני היתה היועצת שלנו והיא הרשתה לי להתקשר אליה בכל שעה ביום או בלילה.
ומאז שהבת שלי סיימה את נרקונון אני יכולה שוב לחייך.
זה פשוט מדהים אותי ההבדל שחל בה בכל פעם שאני רואה אותה. היא פשוט חזרה. היא חזרה והיא טובה יותר ממה שהיא היתה בעבר. ואני מתכוונת, עברו שנתיים. זה פשוט נס.
