|
כמו בכל תוכנית גמילה מסמים, ההצלחה משתנה מאדם לאדם.
|
|||
| מה מספרים בוגרי התוכנית | מה מספרות משפחות של בוגרי נרקונון | תשדירי שירות | |
עכשיו אני קרוב למשפחה
מסיים של נרקונון
ויטלי ל.
הגעתי לארה"ב ב-1991, מיד אחרי שהמפלגה הקומוניסטית בברית-המועצות התמוטטה. והיה קצת קשה להשתלב עם הילדים האמריקאים, במיוחד בגלל שהיה לי מבטא, התלבשתי מוזר, נראיתי מוזר.
וזה המשיך ככה מספר שנים עד שהגעתי לתיכון ונתקלתי בסמים ואלכוהול. ופתאום הרגשתי שאני משתלב.
וזה התדרדר לסמים יותר ויותר קשים ולא עבר הרבה זמן והתחלתי לשתות כמעט כל יום ומשם עברתי לאופיאטים וזה פחות או יותר השתלט לי על החיים.
בשבילי, התוכנית של נרקונון היתה דרך להסתכל על החיים עם השקפה חדשה לגמרי, השקפה חיובית על כל דבר מסביבי.
וגם לתקן את היחסים עם החברים והמשפחה שלי. הכי חשוב עם המשפחה שלי כי הם היו אלה שהכי נפגעו כשהייתי מכור. הם נדהמו שבכלל התקשרתי אליהם ושאלתי אותם אם הם זקוקים למשהו ממני כי אף פעם לא עשיתי דבר כזה.
זה לא יכול להיות יותר טוב. אני מתכוון, אנחנו הרבה יותר קרובים עכשיו ממה שהיינו לפני שהתחלתי להשתמש בסמים.
התוכנית של נרקונון היא התוכנית היחידה שעזרה לי. זה הציל לי את החיים כשחשבתי שהכול כבר אבוד.
