החברה הביוכימית שלנו

מאת ל. רון האברד

אנחנו חיים בחברה שמבוססת על שימוש בכימיקלים.

האדם יתקשה מאוד למצוא בחברה בת ימינו מישהו שאינו מושפע מהעובדה הזאת. רוב רובה של האוכלוסייה חשופה מדי יום לצריכה של חומרים משמרים במזון ולרעלים כימיים אחרים, לרבות רעלים באטמוספרה וחומרי הדברה. לזה יש להוסיף גם משככי כאבים, סמי הרגעה, תרופות פסיכיאטריות ותרופות אחרות שניתנות במרשם על-ידי רופאים. בנוסף, השימוש הנפוץ במריחואנה, אל-אס-די, קוקאין וסמי רחוב אחרים תורם רבות לתמונה הכוללת.

פקטורים אלה הם כולם חלק מהבעיה הביוכימית.

ביוכימית פירושה קשורה לאינטראקציה בין צורות חיים לבין חומרים כימיים.

פירוש המילה ביו – הוא חיים, שקשור לדברים חיים; מהמילה היוונית bios, חיים או דרך חיים.

כימית פירושה קשורה לכימיקלים. כימיקלים הם רכיבים, פשוטים או מורכבים, שמהווים את אבני היסוד של חומר.

גוף האדם בנוי מהרכב מדויק מסוים של כימיקלים ותרכובות כימיות, ותהליכים כימיים מורכבים מתרחשים בתוכו ללא הפסק. חומרים מסוימים, כגון חומרים מזינים, אוויר ומים, הם חיוניים להמשכיות התהליכים האלה ולשמירה על בריאות הגוף. חומרים אחרים הם ניטרליים יחסית כאשר הם נכנסים לגוף, והם אינם מועילים וגם אינם מזיקים. חומרים אחרים יכולים לחולל שַמות, כשהם חוסמים או מעוותים תפקודי גוף חיוניים וכך גורמים לגוף לחלות או אפילו הורגים אותו.

טוקסינים (חומרים רעילים), השייכים לקטגוריה האחרונה הזאת, הם אותם חומרים שמשבשים את האיזון הכימי הרגיל של הגוף או שמפריעים לתהליכים שלו. משתמשים במונח כדי לתאר סמים, כימיקלים או כל חומר אחר שהוכח שהוא מרעיל את האורגניזם או מזיק לו. המילה טוקסי באה מהמילה היוונית toxikon שבמקור פירושה היה רעל שהיו טובלים בו חצים.

דטוקסיפיקציה (ניקוי הגוף מרעלים) תהיה הפעולה של סילוק רעל או השפעה רעילה ממשהו, כמו מגוף האדם.

רעלים בשפע

כמות עצומה של חומר נכתבה בנושא של חומרים רעילים, ההשפעות המדווחות שלהם והתחזיות לטיפול בהם. יש שפע של דוגמאות בפרסומים ובחדשות.

הסביבה הנוכחית רוויה במרכיבים עוינים לחיים. סמים, פסולת רדיואקטיבית, חומרים מזהמים וחומרים כימיים מכל הסוגים לא רק נמצאים בכל מקום, אלא נעשים אפילו יותר שכיחים עם הזמן. למעשה, הם כל-כך שכיחים עד שכמעט אי אפשר להימנע מהם.

לדוגמה, כמה מהדברים שמכניסים לשימורי ירקות או למרקים בקופסה יכולים להיחשב לרעלים. אלה חומרים משמרים ופעולת השימור נועדה לעכב ריקבון. עם זאת, עיכול ופעילות תאית מבוססים על ריקבון. במילים אחרות, הדברים האלה עשויים להיות נהדרים עבור היצרן, מאחר שהם משמרים את המוצרים, אבל הם יכולים להיות מאוד מזיקים לצרכן. זה לא שיש לי אהבה לשיגעונות חולפים בנושא תזונה או שאני נהנה במיוחד לצאת נגד חומרים משמרים. הנקודה היא שהאדם מוקף ברעלים.

רק הדוגמה הזאת לבדה של חומרים משמרים במוצרי מזון ממחישה את המידה שבה אדם יכול להיתקל בחומרים רעילים בחיי היומיום.

אבל שלב בכך את העובדה שאויבי מדינות שונות משתמשים בהתמכרות לסמים בקנה מידה נרחב כמנגנון תבוסתני ושמדינות מתחרות זו בזו בייצור ובניסויים של כלי נשק גרעיניים (וכך מגדילות את כמות החומר הרדיואקטיבי שמשתחרר לסביבה). ואז הוסף לכך את הזמינות הקלה של משככי כאבים וסמי הרגעה, את השימוש הגובר בכימיקלים בתחום התעשייה והחקלאות, ואת החומרים הרעילים שמפותחים לצורך לוחמה כימית. בקיצור (ואם ננסח זאת בצורה ישירה), החברה הזאת, בזמן הזה, מלאה בחומרים רעילים.

נתונים מסוימים בנוגע לאותם חומרים שמציבים איום בפני יחידים והחברה כולה יעזרו למקד בבהירות רבה יותר את הסיטואציה הביוכימית. תוכנית ה-Purif מיועדת לטפל בדיוק בסיטואציה הזאת.

סמים

סמים הם במהותם רעלים. המידה שבה לוקחים אותם קובעת את ההשפעה. כמות קטנה פועלת כחומר מעורר (מגביר פעילות). כמות גדולה יותר פועלת כסם הרגעה (מדכא פעילות). כמות גדולה עוד יותר פועלת כרעל ויכולה להרוג את האדם.

דבר זה נכון לגבי כל סם, ובכל סם נדרשת כמות שונה כדי לקבל את התוצאות האלו. קפאין הוא סם, לכן קפה הוא דוגמה. קרוב לוודאי שמאה כוסות קפה יהרגו אדם. קרוב לוודאי שעשר כוסות ירדימו אותו. שתיים או שלוש כוסות הן מעוררות. זהו סם נפוץ מאוד. הוא לא מזיק מאוד, מאחר שנדרשת כמות כה גדולה ממנו כדי להשפיע. לכן הוא ידוע כחומר מעורר.

אַרסֶן הוא רעל ידוע. עם זאת, כמות זעירה של ארסן היא חומר מעורר, מנה גדולה יותר מרדימה את האדם וכמה גרגרים הורגים אותו.

סמי רחוב

זירת הסמים היא כלל-עולמית ומוצפת בדם ובאומללות אנושית.

המחקר מוכיח שהמרכיב המזיק ביותר שקיים בחברה הנוכחית שלנו הוא סמים.

העלייה בשימוש הנרחב בסמים כגון אל-אס-די, הרואין, קוקאין, מריחואנה והרשימה הארוכה של סמי רחוב חדשים תורמות כולן להיחלשות החברה. אפילו תלמידי בתי-ספר נדחפים לסמים. וילדים של אימהות שמשתמשות בסמים נולדים מכורים.

על פי הדיווחים, כמה מהסמים האלה יכולים לגרום לנזק מוחי ועצבי. לדוגמה, מדוּוח שמריחואנה, שכל-כך חביבה על סטודנטים בקולג', שאמורים להבריק היום כדי שהם יוכלו להיות המנהלים של מחר, יכולה לגרום להתנוונות המוח.

המחקר אפילו קבע שיש דבר כזה שנקרא "אישיות סמים". זאת אישיות מלאכותית והיא נוצרת על-ידי סמים. נראה שסמים יכולים לשנות את הגישה של אנשים מהאישיות המקורית שלהם לאישיות שמטפחת בסתר הרגשות של עוינות ושנאה שהם לא מתירים להן להיראות על פני השטח. בעוד שייתכן שזה לא נכון לגבי כל המקרים, זה עדיין מראה קשר בין סמים לבין הקשיים ההולכים וגוברים בנוגע לפשע, לחוסר פרודוקטיביות ולמשבר המודרני בתרבות החברתית והתעשייתית.

ההשפעות הפיזיולוגיות ההרסניות של סמים מתבטאות באופן קבוע בכותרות העיתונים. העובדה שהם מובילים להתדרדרות בערנות המנטלית ובאופי האתי גם היא מאוד ברורה לעין.

אבל על אף היותם מאוד מסוכנים ומזיקים, סמי רחוב הם למעשה רק חלק אחד מהבעיה הביוכימית.

תרופות רפואיות ופסיכיאטריות

תרופות, ובמיוחד הרשימה הארוכה של תרופות פסיכיאטריות (ריטלין, ואליום, תורזין וליתיום, אם לציין רק כמה מהם) יכולות להזיק בדיוק באותה המידה כמו סמי רחוב. מידת השכיחות של תרופות אלה שנמצאות היום בשימוש נפוץ תדהים כל אדם שאינו מכיר את הבעיה היטב.

סמי הרגעה ניתנים לעתים תכופות כאילו היו תרופת פלא לכל התחלואים. כבר בשנת 1951 אנשים רבים התרגלו למנה היומית של גלולות שינה או משככי כאבים עד כדי כך שהם לא התייחסו אל "הגלולות הקטנות" שלהם כאל סמים.

לעתים קרובות מדי הגישה היא "אם אני לא יכול למצוא את הגורם לכאב, לפחות אעמעם אותו". במקרה של אדם חולה נפש, זה עשוי להיות "אם אי אפשר לגרום לו להיות רציונלי, לפחות אפשר לגרום לו להיות שקט".

לרוע המזל, אנשים לא רואים שכאשר מעמעמים כאב אצל אדם באמצעות סם הרגעה, האדם עצמו נעשה מעומעם באמצעות אותו הסם עצמו והוא הרבה יותר קרוב אל הכאב האולטימטיבי של מוות. הרי ברור שהאנשים השקטים ביותר בעולם הם המתים.

אלכוהול

אלכוהול הוא לא "סם משנה תודעה", אבל הוא סם שמשנה את המבנה הביוכימי. אלכוהול בכלל לא משפיע על המיינד; הוא עושה משהו לעצבים. בכך שהוא סופג במהירות את כל הוויטמין B1 שיש בגוף, הוא מונע מהעצבים לתפקד כראוי.

לכן האדם לא יכול לשמור על קואורדינציה של הגוף. בכמויות קטנות האלכוהול פועל כחומר מעורר ובכמויות גדולות הוא סם מדכא.

ההגדרה של אלכוהוליסטים היא אנשים שאינם יכולים להסתפק במנת שתייה אחת בלבד. אם הם שותים כוס אחת, הם חייבים לשתות עוד אחת. הם מכורים. אחד מהפקטורים הוא העובדה שהם חייבים שתהיה מולם כוס מלאה. אם היא מתרוקנת, חייבים למלא אותה שוב.

אלכוהוליסטים נמצאים במצב של עוינות מוחלטת שאינה שוככת כלפי כל מה שנמצא סביבם. הם יתקפו או יהרגו אנשים בלי להניד עפעף.

אלכוהול הוא סם. מידת הצריכה של האלכוהול (כמות ותדירות) קובעת אם יש להתייחס לאדם בתור משתמש כבד.

תהליכים ומוצרים מסחריים

בשנים האחרונות נערכו מחקרים רבים על ההשפעות הרעילות האפשריות של רבים מהחומרים שנמצאים בשימוש נפוץ בתהליכים ובמוצרים מסחריים שונים, ובאיזו מידה החומרים האלה עשויים למצוא את דרכם אל גופם של תושבי כדור הארץ. להלן כמה דוגמאות מהממצאים שעולים במחקר הזה.

כימיקלים תעשייתיים

תחת הכותרת הזו קיימים עשרות אלפי הכימיקלים שמשתמשים בהם בתהליכי ייצור. לא כל הכימיקלים האלה רעילים, כמובן. אבל עובדים בבתי-חרושת שמייצרים או משתמשים בדברים כגון חומרי הדברה, תוצרי נפט, חומרים פלסטיים, דטרגנטים וכימיקלים לניקוי, ממסים, מתכות מצופות, חומרים משמרים, תרופות, תוצרי אזבסט, דשנים, תכשירים קוסמטיים מסוימים, בשמים, צבעים וחומרי צביעה, ציוד חשמלי או כל חומר רדיואקטיבי יכולים להיחשף לחומרים רעילים, לעתים קרובות למשך פרקי זמן ארוכים. כמובן, כאשר הצרכן משתמש במוצרים האלה, הוא עלול להיחשף לשאריות של הכימיקלים האלה.

כימיקלים חקלאיים

חומרי הדברה הם החומרים הרעילים הבולטים ביותר שאליהם עלול להיחשף מי שעובד בעבודה חקלאית. חומרים אלה כוללים מדבירי חרקים (כימיקלים שהורגים חרקים), קוטלי עשבים (כימיקלים שהורגים צמחים לא רצויים, כגון עשבים שוטים) ודשנים כימיים.

בקטגוריה של קוטלי עשבים נמנים כמה חומרים שמכילים חומר שנקרא "דיאוקסין", שידוע בתור כימיקל רעיל ביותר אפילו כשמדובר בכמויות כל-כך זעירות עד שכמעט אי אפשר לאתר אותן בגוף.

המגע עם כימיקלים שבהם משתמשים בחקלאות יכול להתרחש במספר דרכים. הכימיקל יכול להיות מועבר על הצמח או בתוכו וכך להיאכל. הוא יכול לעוף ברוח ואנשים שגרים או עובדים באיזורים חקלאיים עלולים לנשום אותו ישירות. הוא אפילו יכול לחדור למקורות לאספקת מי שתייה.

מזון, תוספים למזון וחומרים משמרים

ישנם חומרים שמוסיפים אותם לכמה מוצרי מזון שעוברים עיבוד מסחרי במטרה "להעשיר" את צבעם או את טעמם או, כפי שנזכר לעיל, למנוע מהמזון להתקלקל. כמו כן, ממתיקים מלאכותיים שונים שמשתמשים בהם במשקאות קלים "דיאטטיים" ובמוצרי מזון מוכנים שנמכרים באריזות הולכים ונעשים נפוצים יותר. ממחקר על חומרים "משפרים", "ממתיקים" ו-"משמרים" אלה, עולה שרבים מהם הם די רעילים. כל הנושא של תוספי מזון וחומרים משמרים הפך לעניין מעורר דאגה עבור אנשים רבים.

ישנו צד נוסף לעניין הזה של מזון. ממצאי מחקר מצביעים על האפשרות ששמנים מעופשים מהווים סכנה בריאותית בקנה מידה שלא חשדו בו קודם לכן. שמנים שמשמשים בבישול או בתהליכי עיבוד מסחרי של מזון, כשהם לא טריים, ואינם זכים ולא מעופשים, נקשרו, כפי שמצביעים החוקרים, למחלות במערכת העיכול, למחלות שרירים ואפילו לסרטן.

בשמים וחומרי ריח מלאכותיים

השימוש בבשמים ובחומרי ריח מלאכותיים בכל סוגי המוצרים נעשה נפוץ יותר ויותר בשנים האחרונות. לכל דבר, החל מביגוד ואבקות כביסה, דרך ממחטות אף ועד לפרסומות בעיתונים, מתווספים חומרי ריח מלאכותיים. חומרי ריח אלו הם בדרך כלל תוצרים כימיים זולים, נוזל מזוקק של עטרן הפחם שקרוב לוודאי עולה כ-10 סנט לחבית של 200 ליטר. נראה שהממצאים מאמתים את העובדה שהכימיקלים האלה, שמרחפים להם במרכול המקומי בתור "חומרי ריח מלאכותיים", הם למעשה רעילים ועלולים להיכנס בסופו של דבר לתוך מוצרי המזון שנמכרים שם. חדירת הדברים האלה לגוף בהחלט לא עוזרת לעיכול.

קרינה

ללא ספק ראית בחדשות שמגע עם קרינה יכול להתרחש כתוצאה מחשיפה לניסויים בנשק גרעיני (או לחלקיקים הרדיואקטיביים שהם יכולים לשחרר אל האטמוספרה), לחומרי פסולת גרעינית או לתהליכי ייצור שונים שעושים שימוש בחומרים רדיואקטיביים. יתרה מזאת, השימוש הגובר בכוח אטומי לאספקת חשמל, מבלי לפתח טכנולוגיה ואמצעי בטיחות הולמים בעת השימוש בו, מציב איום שאינו צבאי. וההתדרדרות של האטמוספרה העליונה של כדור הארץ בגלל חומרים מזהמים שנה אחר שנה, מאפשרת לקרינת שמש רבה יותר ויותר לחדור אל פני השטח של כדור הארץ.

במילים אחרות, אדם יכול להיות חשוף לקרינה בדרכים רבות. היא נמצאת ותמיד היתה בכל מקום באטמוספרה. פשוט היום יש יותר ממנה.

חסידי השמש, המשתזפים, אלה שעושים קריירה מהיצלות בשמש שנה אחרי שנה, חושפים את עצמם לקרינה. מהי השמש אם לא כדור של קרינה? לכן כוויית שמש היא אכן כוויה, אבל לא כוויה שמתרחשת פשוט בגלל חום מופרז: זאת כוויית קרינה. קרוב לוודאי שכמות מסוימת של אור שמש היא חיונית לבריאותו של גוף האדם. אנחנו מדברים כאן על חשיפה מופרזת. אפילו כאשר אדם אינו נשרף, בפועל, עקב חשיפה יומיומית רבה לשמש במשך פרקי זמן ארוכים, הוא חשוף להשפעות המצטברות של קרינה.

גם קרני רנטגן חושפות את האדם לקרינה. הן קטלניות בדיוק כמו ביקוע אטומי. קרני רנטגן לא גורמות לפיצוץ הגדול; הן לא גורמות להתפוצצות אדירה ולמחיקת עיר מעל פני האדמה. אבל מצילום רנטגן אחד למשנהו, הן כן גורמות למצב של ספירה גבוהה אצל האדם כך שאם הוא יקבל עוד קצת קרני רנטגן או נשורת, הוא עלול לחלות. שימוש חוזר ונשנה בקרני רנטגן על אדם יכול לגרום לכל מה שביקוע אטומי גורם בזיהום האטמוספרה.

במקום שבו יש אטמוספרה רדיואקטיבית, ישנה גם התדרדרות בשיעור הבריאות. ככל שאנשים נחשפים יותר לקרינה, כך התנגדותם לקרינה יורדת וכך לקרינה יש השפעה רבה יותר עליהם. במילים אחרות, לאורך הזמן מתרחשת הצטברות בגוף מכל אחד מהמקורות המתוארים לעיל. מאחר שהקרינה מצטברת, נובע מכך שזה מחמיר את הבעיה הביוכימית ומציב מחסום רציני.

תשובה לעולם הביוכימי

לאור כל האמור לעיל, תוכנית ה-Purif היא התשובה המוצעת לבעיה הביוכימית הזאת. בחברה שהסמים והחומרים הרעילים נפוצים בה במידה רבה כמו בחברה שלנו, הטיפול בהצטברויות של חומרים כאלה צריך לעורר עניין רב.

השאלות ההגיוניות בנוגע לכל נוהל שעשוי לטפל בהצטברויות מהסוג הזה יהיו "האם הוא עובד?" "האם הוא משיג תוצאות?"

השאלות האלו נענות באמצעות ניסיון מעשי ודרך הבנת התגליות הבסיסיות שהביאו ליצירת נוהל שנועד לשחרר את האדם מההשפעות המזיקות של חומרים רעילים.